טלרוזה נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ

פסק דין

ערעור על החלטות בית משפט השלום בירושלים (כב' הרשמת הבכירה סיגל אלבו) בת"א 46317-10-12, מיום 26.12.12 ומיום 30.12.12, לפיהן נדחתה בקשת המערערת לפסיקת הוצאותיה בתביעה שהגישה שם.

1. המערערת פנתה למשיבה לקבלת פרטים בדבר כספים שנכללו בפרסום שיזמה המשיבה, שמקורם בפוליסת ביטוח של המערערת שהגיעה לתום התקופה. פניה למשיבה נשלחה בפקס ביום 21.9.2012, אך לא היה לה מענה. בהיעדר תשובה, הוגשה התביעה ביום 28.10.2012. יומיים לאחר מכן נמסרו למערערת הנתונים אותם ביקשה, ובעקבות כך ביקשה לחזור בה מתביעתה, תוך קבלת הוצאות בגין הגשת התביעה.

המשיבה התנגדה לבקשה, וציינה כי רק ביום 10.10.2012 התקבל אצלה מכתבו של ב"כ המערערת, וכי למכתב זה השיבה ביום 30.10.2012. לטענת המשיבה, המערערת יכלה לפנות למשיבה באופן עצמאי על מנת לקבל את המידע אותו דרשה. המשיבה עמדה על בירור התביעה שכן לדעתה נוצרה מחלוקת מלאכותית שגרמה לה הוצאות מיותרות, ולפיכך מבקשת היא כי המערערת תחוייב בהוצאות ושכר טרחת עו"ד לטובתה.

2. לעניין בקשת המשיבה לברר את התביעה, קבע בית המשפט קמא כי התובעת היתה רשאית להפסיק את התובענה וכי אין מקום לניהול ההליך עצמו, שכן הסעד הנדרש הפך לתיאורטי.

אשר להוצאות – בית המשפט קבע כי מהמסמכים שצורפו לכתבי הטענות ולבקשות עולה שביום 21.2.2012 שלח ב"כ המערערת מכתב דרישה למשיבה, כי המכתב נשלח באמצעות הפקסימיליה ומאישור מסירה שצורף עולה כי התקבל אצל המשיבה עוד באותו יום. מכתב שנשלח במקביל בדואר רשום התקבל אצל המשיבה ביום 10.10.2012. המשיבה השיבה לדרישת ב"כ המערערת כבר ביום 30.10.2012. בנסיבות אלה, קבע בית המשפט, לא ניתן לומר שהמשיבה התעלמה מפנייתו של ב"כ המערערת וכי השיבה רק בעקבות הגשת התביעה, ולפיכך אין מקום לחייב את המשיבה בתשלום הוצאות.

אשר לבקשה הנגדית לחייב את המערערת בהוצאות, קבע בית המשפט כי גם לבקשה זו אין מקום, שכן המערערת פנתה למשיבה עוד ביום 21.9.2012 ורק לאחר כחודש, לאחר שהוגשה תביעה, התקבלה תשובה. בית המשפט קבע כי המערערת לא יכלה לצפות בעת שהגישה את תביעתה כי תקבל תשובה יומיים לאחר מכן, ומכאן שאין מדובר בתביעה שהוגשה בחוסר תום לב ומבלי שניתנה למשיבה הזדמנות להיענות לפניית המערערת. לפיכך דחתה גם את הבקשה הנגדית לתשלום הוצאות.

3. בדיון בערעור חזר כל אחד מהצדדים על טענותיו.

לטענת ב"כ המערערת, חברת הביטוח החזיקה את כספה של המערערת שנתיים, מאז הגיעה הפוליסה לקיצה, כך שהגשת התביעה לא נבעה מעיכוב של חודש בתשובה לפניית המערערת אלא מעיכוב של שנתיים וחודש. לטענתו, משנקבע כי התביעה הוגשה בתום לב, המשמעות היא שהתביעה היתה מוצדקת ולפיכך זכאית המערערת להחזר הוצאותיה. לטענתו, אילו היו שולחים למערערת לפחות תשובת ביניים, לא היה צורך בהגשת התביעה. מדובר באישה בודדה בת 72, אשר הגישה תביעה כי פניותיה לא נענו.

ב"כ המשיבה טען כי המערערת ידעה על קיומה של הפוליסה וכי המשיבה שלחה למערערת וכן לסוכן הביטוח שלה מספר מכתבים, מיולי עד ספטמבר 2012, בהם נמסר לה כי הפוליסה הגיעה לתום התקופה וכי קיימים בפוליסה כספי חיסכון.

4. הצדדים מבססים טענותיהם על עובדות אשר לא נתבררו, מאחר שהתביעה הופסקה בשלב של הגשת כתבי הטענות ומבלי שנשמעו הוכחות.

לא הוברר מתי ואיך פנתה המשיבה במכתבים למערערת ומה עלה בגורל פניותיה, לא הוברר עד תום מה עלה בגורל הפקס שנשלח ב- 21 לספטמבר מהמערערת למשיבה ואשר יש לגביו אישור מסירה, ואין ראיה כי תשובת המשיבה יומיים לאחר מכן נשלחה בשל הגשת התביעה.

שלושת הנתונים היחידים לגביהם אין מחלוקת, הינם קבלת המשיבה את המכתב הרשום ביום 10.10.2013, הגשת התביעה ביום 28.10.2013 ותשובת המשיבה למערערת עם הפרטים הדרושים יומיים לאחר מכן, ביום 30.10.2013. לפיכך, רק בהתאם לנתונים אלה ניתן לבחון את בקשת המערערת להוצאות משפט.

לפי נתונים אלה, התביעה הוגשה לבית המשפט כשבועיים וחצי לאחר שפניית המערערת נתקבלה (בוודאות) אצל המשיבה, ותשובת המשיבה נשלחה פחות משלושה שבועות לאחר קבלת פניית המערערת בדואר רשום. אין ראיה לקשר בין הגשת התביעה למשלוח התשובה ואין ראיה כי התשובה לא היתה נשלחת גם ללא הגשת התביעה.

ראוי היה שהמשיבה תשלח למערערת תשובת ביניים, לפיה הדרישה נתקבלה ותשובה תשלח בהמשך. מכל מקום, שלושה שבועות למתן פרטים כאלה שנתבקשו אינו זמן כה רב המצדיק חיוב בהוצאות בגין הגשת תביעה.

בנסיבות אלה, לא הוכח כי התנהלות המשיבה, מאז פניית המערערת אליה, היתה בלתי סבירה באופן שמצדיק לחייבה בהוצאות התביעה שנמחקה.

לפיכך הערעור נדחה.

לאור נסיבות העניין, אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ח אייר תשע"ג, 08 מאי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: